<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יוסף בריה דרב סלא חסידא</h1>
<h2>דף יח.</h2>
גרסינן בפסחים בשלהי פרק אלו דברים [ע"ג ע"א], אמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעיה שחטו סתם כשר לעולה קסבר לא בעי עקירה איתיביה רב חסדא שחטו ונודע שמשכו בעלים את ידם [או] (ו)מתו או שנטמאו פטור מפני ששוחט ברשות. ותני עלה בחול ישרף מיד וכו', עד אלא תירגמה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא הא מני. פירוש מתניתא דתני עלה בחול ישרף מיד משום דבעי עקירה וכי לא עקר שמו הוי פיסולו בגופו. יוסף בן חינו היא, דתנן בפ"א דזבחים [ב' ע"א] יוסף בן חינו אומר הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת פסול. הילכך כשמשכו בעלים ידיהן או מתו או ניטמאו הוי ליה מותר פסח לשלמים קאי, הילכך כי שחטו לשם פסח שלמים לשם פסח קא שחיט ופסול. וכששחטו בשבת פטור, דסבר לה כרבי יהושע דאמר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור. ומה שדקדקו רבותינו במילתא דרב בזבחים פ"א [ה' ע"ב] דאיתא דגרסי ניתק אין לא ניתק לא, מוחקין אותו מן הספרים, ואמרי דלא גרסינן לה משום הא דפסחים [ע"ג ע"א]. וגרס רבינו תם הכי "אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה דאמר קרא הוא בהוייתו יהא". (ואמר) [ואתי] קרא לאשמועינן דהוא עצמו קרב עולה ואין צריך רעיה למוכרה לנדבה. ושאר רבותינו שבצרפת פירשו "ניתק לרעיה" ניתק אין לא ניתק לא. פירוש ניתק היינו נתכפר באחר, אבל לא ניתק לא דלא נתכפר באחר לא. דאמר קרא הוא בהוייתו יהא. דמשמע דאין לשנותו מכמות שהוא. וכי תימא פשיטא. דהיאך [משנין] מקדושה לקדושה. ומתרצים דקרא לא איצטריך אלא לאשם תלוי, דהתם סלקא דעתך דיכול לשנותו לקדושה אחרת הואיל ועל ספק בא שמא אינו קדוש. (ומיהו) [—אבל] דניתק דהכא ליכא לפרושי כניתק דפסחים. והכי פירושה ניתק אין לא ניתק לא, דסמיך אההיא דפסחים גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה. ואהכי מייתי קרא דכתיב ביה הוא, דמנלן דמדאורייתא קודם כפרה דנגזור אטו קודם כפרה. דקס"ד דקדושתא קלישתא היא, דהא לאחר כפרה סופה דהך קדושה דאשם פקעה מאיליה, ותיתי קדושת עולה מאיליה. הילכך קס"ד קודם כפרה נמי כששינה אותה לשם אותה קדושה שעתידה לבוא מאיליה. להכי כתב "הוא", ומ"מ צריך לאוקמה באשם תלוי. עד כאן צרפתים. ולא נהירא לי, דהיאך סלקא דעתיה לפרושי לישנא דניתק דמייתי אגב גררא בדרב הונא אמר רב מעיקר מילתיה, כיון דבפסחים אעיקר מילתיה מפרשינן ניתק כמשמעו. הם הכי נמי בכל דוכתא. דבכמה דוכתי מייתי להא דרב הונא אמר רב. ואין לשנות את הפירוש. בשלהי ערכין [ל"ג ע"ב] גרסינן לפי שנאמר וקם הבית אשר בעיר אשר לא חומה לצמיתות יכול אף כהן ולוי כן תלמוד לומר גאולת עולם [תהיה] ללוים. בבית בבתי ערי חומה מי משכחת ללוים, והתניא ערים הללו, יכול ארבעים ושמונה ערי מקלט אין עושין אותן וכו', עד תירגמה רב יוסף בריה דרב סלא חסידא קמיה דרב פפא שנפלו לו הן ומגרשיהן. ומסיק רב וכו' דמסתתרי סתורי [אי] מזדבני ליחלטו קמ"ל.
